בבית שגדלתי בו היה אלוהים. היה לו מקום של כבוד. הוא קיבל איזכור תדיר בימות החול וקידוש שבועי מקוצר עם מפית במקום כיפה על הראש מהקטן לגדול.

בנוסף, זכו אצלנו לתהילת עולם מגוון מרשים ומפואר של אמונות טפלות שאת חלקן, אני חושדת עד היום שאמא שלי המציאה בלי לגלות. מיד אחרי אלו נכח בבית המזל. "יש לה מזל, זאת", או "מרבון, אין לו מזל", היו משפטים שגורים בפי ההורים.


השבוע שמעתי שהסיכוי של אדם להיוולד, אם לוקחים בחשבון חיבור של זרע מסוים מגבר מסוים וביצית מסוימת מאישה מסוימת, בזמן מסוים, כשברקע מלחמות, תאונות ושאר הפתעות הוא 1 ל 400 מיליארד, לא פחות.


אני לא יודעת אם בדקו מה הסיכוי של אותו אדם למצוא אהבה, נפש מבינה, חיבור אמיתי ועמוק אבל יודעת שמי שכבר מצא ובחר לוותר עליה הוא אידיוט.

כי מה הסיכוי למצוא עוד אחת כזאת?

פורסם על ידי עינת לביאד

מחברת ספר השירה "בדק בית" בעריכת דורי מנור ובהוצאת "קתרזיס", 2021.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: