"אל תדאגי, זה קורה כל הזמן, תיכף החשמל יחזור ונוכל לצאת", קולו חתך את החשיכה וחזר והדהד ברחבי המעלית הקטנטנה.

"הכל בסדר, תודה, אני באמת רגועה", שיקרתי וניסיתי לייצב את הקול הרועד בזמן שהצטנפתי לי בפינה.

הגיוני, חשבתי לעצמי, סיום מגעיל לערב מגעיל. זה היה ערב פשוט נוראי, אני לא מאמינה שנתתי לארז לדבר אליי ככה, שוב. הקשר איתו ממש מקולקל, זו רכבת הרים, רגע אחד איתו אני בעננים ורגע אחרי – על הפנים! 

יכול להיות שרחלי צדקה, "כשגבר רוצה-הוא רוצה", היא אמרה, 

"כשגבר פעם רוצה ופעם לא רוצה – הוא לא רוצה".

pexels

"אז את חדשה פה, הא? ברוכה הבאה לבניין, אני קוראים לי יוחנן, אני גר פה עם אשתי והילדה וגם יש לנו כלבה"

"נעים מאוד, יוחנן", עניתי, "אני כרמית אבל כולם קוראים לי מיתי".

רק שלא ניתקע פה לנצח, חשבתי לעצמי, איזה סיוט! שלושה שבועות חלפו מאז שעברתי לבניין הישן הזה בדרום העיר וכמעט כל יום קרה לי פה משהו הזוי, הרב ניסים קוראים לרחוב הזה, היו צריכים לקרוא לו ניסים ונפלאות, רחוב ההפתעות. ועכשיו, זה, שיא השיאים, אני תקועה פה בתוך מעלית, צפופה, חורקת וריחנית, עם השכן המזיע מהקומה השלישית, זה שקושר כל ערב בסוף הטיול את הכלבה שלו לידית והולך להשתין מאחורי הבניין. כאילו, מה נסגר איתך, בנאדם? אתה לא מסוגל להתאפק שלוש קומות? האמת שעכשיו, כשאנחנו תקועים פה, אני מתחילה קצת להבין. אולי זה בגלל שהוא יודע שהוא עלול להיתקע ויש לו בעיות בשלפוחית? אבל עכשיו הוא פה, לידי, ואפילו הנשימות שלו מעבירות בי צמרמורת, הוא קרוב אליי כל כך, שאני מריחה את הדג שהוא אכל לא מזמן, חם לי, אין לי אוויר והחלל הזה הולך ונהיה לי קטן.

תחשבי על הואדי מאחורי הבית של ההורים, מיתי, על חוף הים, על גורי כלבים, תחשבי על יותם. אוי, יותם! התקשרתי אליו אחרי שנגמרה הפגישה האיומה, והוא לא ענה, אז שלחתי הודעה, ועכשיו הוא בטח מנסה להתקשר ואני פה, במעלית, תקועה, אז אני לא זמינה. מזל שיש לי את יותם, הוא כזה מתנה. תמיד הוא שם, להרים אותי מהקרשים, הוא מקשיב לי ומבין, הוא לא כמו כל הגברים, כשאני אומרת לו שהוא חמוד אז הוא אומר לי: "ככה זה כשאוהבים", בורך בורא חברים טובים. 

"ראיתי שזרקת בחדר-זבל את הארגזים, שתדעי שאסור, הם כועסים, את צריכה לזרוק בקרטוניה, מעבר לכביש. את עברת לפה לבד או שאת נשואה? שואל אם בעלך יעשה את זה או שאת צריכה עזרה"

"לא, אני… אני מחפשת שותפה".

"עזבי שותפה, מיתי, חבל לך על הזמן, תקשיבי לי, את כמו אחותי, את צריכה למצוא לך גבר. גבר שיעזור לך בהכל, כן, גם יזרוק ת'זבל. תמצאי לך אחד שישים אותך מקום ראשון ברשימה, שיעשה ממך מינימום מלכה, אחד שיחשוב שאת הכי הכי יפה, אחד שיאהב אותך באמת, כמו בסרטים, ומתי שצריך הוא גם ירים אותך מהקרשים, למה זה מה שעושים מתי שאוהבים. אבל מה, מתי שתמצאי גבר כזה, תתפסי אותו בשתי ידיים, למה זה נס, אני אומר לך, זה לא בא פעמיים".

פורסם על ידי עינת לביאד

מחברת ספר השירה "בדק בית" בעריכת דורי מנור ובהוצאת "קתרזיס", 2021.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: