אתה מסכים לחפש איתי סרט במשך שעה שאוכל להירדם מולו תוך דקה ורק אז תעביר לאיזו סידרה.
אתה מכין לי קפה למיטה, כל בוקר, כבר 23 שנה.
אתה לא מבין כלום בשירה אבל יש לך את הנפש הכי פואטית שאני מכירה.
איך שאתה מסתכל עליי.
למרות שאתה לא מודה, אתה מת על כל ההולכים על ארבע בבית, כולל פוקה הכלבה הקטנה והמסריחה.
אני אוהבת לראות אותך דרך העיניים של אחרים, אתה מאוד אהוב על הסביבה, יש לזה סיבה.
אתה חכם, הכי חכם שאני מכירה.
איך שגירדת אותי מהריצפה בכל פעם שהאדמה תחתיי רעדה.
אופיר שהיית אז.
אופיר שאתה היום.
איך שאתה זורם איתי על סידור השמיכה, ככה, עם הפסים למעלה, למרות שאתה יודע שזה מעיד על שריטה.
התרגלת להתקלח במים רותחים.
יש לך עיניים שרואות הכל מהכל וחיוך שלא מסתיר. יש לך שפתיים שיודעות לאהוב מקרוב וצלצול שרק אני מכיר.ה.
השיערות הקטנות והמדגדגות שיש לך על החזה.
גם כשהייתי שמנה חשבת שאני יפה.
במלחמה האמיתית אצלך סיינפלד מפסיד, אתה תמיד תעדיף פרק של חברים.
אתה לא מסוגל להתרחק מאמא שלך (אסתר כפרעלייך, עשית עבודה טובה).
איך ששנינו מחכים שנגיע לפנסיה ויהיה לנו מלא מלא זמן ביחד, בלי עבודה, בלי לטפל בילדים קטנים, ונוכל לדבר ולבלות ולהנות ביחד, כל הזמן ביחד, כמו אז, כשהיינו ילדים, לפני 23 שנים.
עינת לביאד בדק בית 