מגלגלות

כל נשות הבית היו יושבות ומגלגלות ביניהן קובות ומילים, מילים וקובות.
יש המון שבטיות בהכנת אוכל מזרחי. ככה הנשים היו מחליפות ביניהן גם טכניקות ומתכונים וגם מחשבות וריכולים. 
גם סבתי, הסורית, עליה השלום, וגם אמי ז"ל, שלמדה ממנה את המלאכה היו תמיד קנאיות לקובה, כאילו הוא עשוי לפחות מזהב. אף פעם לא הבנתי את זה.
כשביקשתי מאמא שלי בצעירותי לנסות לגלגל קובה יחד איתה, היא הסכימה למרות שידעה שאין סיכוי שאצליח בפעם הראשונה. אני, אחרי כל כך הרבה שנים של התבוננות על אצבעות זריזות ומיומנות פוערות חור מושלם בבצק וממלאות בכפית מלית שעשויה מבשר ריחני שהייתי מוכנה לחסל, ככה, עירום, הייתי בטוחה שאצליח. חטא ההיבריס בהתגלמותו. בתנועות בטוחות לקחתי כדור בצק והתחלתי למולל אותו בין ידיי. איכשהו, נפער חור בבצק, אבל כשניסיתי למלא ולסגור הבנתי למה הן קנאיות לקובה שלהן. מכל המאכלים, זהו המאכל שדורש הכי הרבה סבלנות, דיוק, מיומנות וגב חזק. 
כשמאכל דורש כזו השקעה, את מכינה אותו רק למי שיודע להעריך, או בארועים מיוחדים, אז יצא שהרבה מאוד זמן כבר לא הכנתי.
אבל התגעגעתי. השורשים תמיד מושכים אותי חזרה. 
היום, כשהכנתי, לא הייתה שבטיות, כי הכנתי לבד. אבל נשבעת שהן היו איתי, מכוונות אותי כמו בובה על חוט, מדריכות לי את הידיים ושותלות לי מילים בראש, מילים מתגלגלות, מצחיקות, ממלאות, מחממות, מכוונות.
ישבתי וגלגלתי לעצמי, עם עצמי, לבד אבל ביחד, בידיים קובות ובראש מילים. 
קובות, מילים והרבההההה טחינה.

מתכון לקובה בורגול (נבולסיה)
3 כוסות בורגול עדין מושרה ומסונן
1 כוס קמח מצות
1 כוס קמח רגיל
כף מלח
3 כפות שמן (אני מסננת את השמן מהמילוי כי הוא מלא טעם)
תבלינים-כמון, פפריקה, בהרט
בין שתים וחצי לשלוש כוסות מים
למילוי (טדבילה):
בצל גדול
1/2 קג בשר בקר טחון
כפית מלח
תבלינים
1/4 כוס צנוברים – לא חובה
לטגן את המילוי, קודם בצל ואז בשר.
לצנן את המילוי.
למלא, להקפיא, לטגן בשמן עמוק.
לעצלנים: אפשר להכין קיבה בסינייה – לשטח חצי מהבצק בתוספת כפית רסק עגבניות וחצי כוס בצל מגורר בתבנית, לפזר את המילוי, לשטח את שאריות הבצק, לחתוך ולאפות בתנור עם קוביות קטנות של מחמאה מעל החיתוכים.