דברים שלמדתי מאמא

לא לימדת אותי כל מה שאני יודעת, זו הרי קלישאה. ואיך תוכלי ללמד אותי הכל ובינינו כאלה פערי השכלה? לא הכרת לי את ג'לאל א-דין רומי או מאיר שלו, לא חשפת בפניי מאורעות היסטוריים או את תורת מדעי המחשב, לא לימדת אותי מה ההבדל בין סופר לכותב ואפילו לא מה צריך לעשות כשזר בחניון חשוך אליי מתקרב. אבל אהבה לימדת אותי אמא, חמלה, קבלה, רכות הלב. לימדת אותי להסתכל על כל אדם בעין טובה, לחפש לו תירוץ או סיבה להתנהגות נלוזה, לשפוט אותו לכף זכות ולא לחובה. לימדת אותי לחפש את היופי סביבי, בכל חפץ, צומח או נשמה. לראות את הפרטים וגם את התמונה כולה. לימדת אותי להסתפק במועט ולשאוף להרבה. לא לוותר גם כשקשה. לימדת אותי להילחם על מה שצודק גם אם זה לא נשי או יפה, לימדת אותי לאהוב את ילדיי אבל בעקיפין לימדת אותי לאהוב גם את עצמי, להיות שם בשבילם אבל גם בשבילי. לשתות כל בוקר קפה עם בעלי, להכין סלט בלי בצל רק בשבילי, וכמה חשוב שתהיה לי מגירה במקלחת שהיא שלי, אך ורק שלי. לימדת אותי לבכות בסרטים, לבכות בהלוויות, לבכות בחתונות, לבכות כדי לנקות. לימדת אותי לחיות ברגע, פשוט להיות. וכמה לא כדאי להתמכר לניקוטין בצינורות. כל כך הרבה שיעורים בעשרים ותשע שנות חיים, לימדת אותי כל כך הרבה דברים, אבל דווקא את המתכון של הכעכים המלוחים, אלו של האזכרות, לקחת איתך עמוק אל המצולות. אז תגידי לי, אמא, איך את מצפה שאני אמשיך מכאן, בלי כעכים, בלי סיגריה שתנחם את הלב הדואב, בלי עוד שיעורים בתורת רכות הלב, בלי מבט מרגיע של אמא – מצמיח ואוהב, בלעדייך? …אה, המתכון של סבתא מסתובב במשפחה? מה את אומרת? איזו שמחה! יאללה, קוראת לילדים שיפזרו שומשום על הביצה.

מתכון לכעכים מלוחים, העוגיות הרשמיות של כל האזכרות:

קילו קמח
2 שקיות אבקת אפיה
כף מלח
כף סוכר
2 מחמאה מומסת (במקרה הזה חמאה פחות טעימה)
ינסון (כן, ככה קוראים לזה. בקשו ממוכר התבלינים)
כוס וחצי מים
ביצה ושומשום לקישוט

לבצק, לנקנק, לעגל, לבצבצ ולשמשם, לאפות ב 170 מעלות. לשמור בכלי אטום.
הבהרה: את המים להוסיף רק אחרי ששאר המרכיבים אוחדו לתערובת פירורית.

רק בשמחות